עפ"ת 12277-08-14

תקציר

הנאשם ערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לגזור עליו עונש מאסר בגין נהיגה בזמן פסילה, וכן גרימת תאונת דרכים בזמן פסילה, לצד עבר תעבורתי ארוך הכולל עבירות דומות קודמות. הנאשם טען כי יש להתנות את העונש, שכן עבירות קודמות בהן הורשע לא גוררות מאסר. עם זאת, השופט קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר צריכה לעמוד בעינה. השופט נימק את החלטתו בכך שהערכאה הנמוכה יותר שקלה כראוי את נסיבות המקרה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם והצורך בהרתעה, והטילה עונש קל יחסית בהתחשב באופי העבירות. השופט ציין את חומרת הנהיגה בזמן פסילה, המהווה סכנה לשלום הציבור, ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק הרלוונטי. יתרה מכך, השופט ציין כי עברו התעבורתי של הנאשם, הכולל ריבוי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מבדיל את המקרה שלו מתיקים קודמים בהם העונשים היו מקלים יותר. השופט הגיע למסקנה כי נדרשת הרתעה משמעותית במקרה זה ודחה את הערעור, והורה לנאשם לרצות את העונש כפי שנקבע על ידי הערכאה הנמוכה יותר, שכלל עבודות שירות וקנסות כספיים.