בש"פ 8643/12

תקציר

הכרעת הדין מקבלת את הערעור באופן חלקי, וקובעת כי יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך בחינת שחרורו של המערער לחלופת מעצר מחמירה. נקבע כי החלטת בית משפט קמא לא דנה די הצורך בפוטנציאל להפחתת הסיכון שבבריחתו של המערער ובסכנה הנשקפת ממנו, אלא הדגישה מאוד את חומרת העבירות בהן הוא מואשם ואת הסיכונים הטמונים בהליכי הסגרה. על פי חוק היסוד, הגבלות על חירות כמו מאסר ומעצר אסורות אלא בהתקיים תנאים ספציפיים. פסק הדין מדגיש כי יש לשקול חלופות מעצר במידת האפשר, כדי להשיג את מטרות המעצר מבלי לפגוע בחירותו של אדם בצורה כה קשה. במקרה דנן, האישומים המיוחסים למערער, לרבות הזמן שחלף מאז ביצועם, אינם שוללים את הצורך לבחון חלופות מעצר. גילו של המערער, עברו הפלילי הנקי והיעדר אינדיקציה לעבירות עבר דומות מפחיתים את הסכנה הנתפסת הנשקפת ממנו. בית המשפט מכיר ב"חשש המובנה" מפני בריחה בהליכי הסגרה, אך מציין כי חשש זה פוחת כאשר המערער לא נמלט מארצו בנסיבות חשודות. כמו כן נשקלת הערכת שירות המבחן את המערער ואת האפוטרופסים המוצעים, לצד האפשרות להחמיר את תנאי החלופה להפחתת סיכון הבריחה. מסקנת פסק הדין היא כי באיזון בין כל הזכויות והאינטרסים, אין בתיק כדי להצדיק ויתור על חלופת מעצר ללא בדיקה מעמיקה. לפיכך, בית משפט קמא יבחן מחדש את הפוטנציאל לחלופה מחמירה, בהתחשב בכל החלופות ובזכויותיו של המערער.