ת"ק 15855-06-14

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין קבלת 39 מיילים פרסומיים לא רצויים על מכשיר תמי 4, בדרישה לפיצוי בסך 20,000 ₪, בטענה כי מעולם לא הסכים לקבל פרסומות כלשהן. הנתבע הציג ראיות לכך שהתובע נרשם באינטרנט והסכים לקבל מודעות. השופט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו. עם זאת, ב-18 הודעות לא הופיעה המילה "דבר פרסומת" בשורת הנושא, בניגוד לחוק התקשורת. השופט עמד על כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק, תוך שימת דגש על גישת "האכיפה הפרטית" למאבק בפרסום בלתי רצוי. היא פירשה את החוק כמאפשר פיצוי מופתי על הפרות כמו במקרה הנוכחי וקבעה כי הנתבעת, כמפרסמת, אחראית גם אם לא שלחה את המיילים בעצמה. הנושא המכריע היה אי עמידתו של הנתבע בדרישת החוק. השופטת קבעה את הפיצוי ההולם בשליש מהמקסימום של 1,000 שקל לכל הודעה, בסך 6,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 400 שקל, שישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין נועד להרתיע מפני הפרות כאלה, ומשקף את מטרת החוק למזער את תופעת ההטרדות במיקור המונים.