תלה"מ 47070-10-22

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת בין בני זוג לשעבר בנוגע להסדרי משמורת והסדרי ראייה לשני ילדיהם לאחר גירושיהם. האם התובעת ביקשה להגביל את זמן השהייה של הילדים עם אביהם וביקשה שעובדת סוציאלית תפקח על הביקורים, בנימוק של חשש לבריאותו הנפשית של האב והשפעתה על הילדים. מנגד, האב הנתבע דרש משמורת משותפת ושוויון בהסדרי ראייה. בית המשפט, ששם לנגד עיניו את טובת הילדים, הכריע לטובת האם ואימץ את המלצות דו"ח העובדת הסוציאלית. על פי פסק הדין, זכויות הביקורים הנוכחיות, הכוללות ביקורי אמצע שבוע וסופי שבוע לסירוגין אצל האב, יימשכו. השופטת נעתרה גם לבקשת העובדת הסוציאלית להרחבת סמכויות הפיקוח והגדלה הדרגתית של ביקורי האב, אם תמצא לנכון, בהתאם למצבו הנפשי וטובת הילדים. השופט דחה את בקשת האב לחקור את העובדת הסוציאלית בחקירה נגדית ודחה את תביעתו למשמורת משותפת, מתוך סברה כי הדבר יגרום לעיכוב נוסף ולפגיעה נפשית בילדים. בנוסף, קבעה השופטת כי הילדים לא היו נתונים לניכור הורי וכי חששותיה של האם לגבי בריאותו הנפשית של האב היו תקפים. פסק הדין גם התווה את מועדי הביקורים בחגים ובחופשות והורה לצדדים לשמור על הסדרי הניידות הקודמים. יש לציין כי השופט בחר שלא לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים, במטרה למתן את ההסלמה בסכסוך. החלטה זו, הנותנת עדיפות לצרכי הילדים על פני סכסוכים הוריים, מדגישה את מחויבותו של בית המשפט להגן על שלומם של קטינים המעורבים במקרים כאלה.