ע"ו 14052-12-14

תקציר

המערערת, הסובלת מסכיזופרניה כרונית, ערערה על ההחלטה להאריך את אשפוזה הכפוי. פסק הדין של בית המשפט הכיר בהצדקה הרפואית להארכה, אך התערב בשל פגם פרוצדורלי בתהליך קבלת ההחלטות של הוועדה הפסיכיאטרית. לגופו של עניין, אחד מחברי הוועדה היה רופא מבית החולים בו אושפז המערער, דבר שיצר מראית עין של משוא פנים. סוגיית איוש זו, אף שאינה משפיעה על נכונותה של החלטה ספציפית זו, היא בעיה חוזרת ונשנית החותרת תחת צדקת החלטות הוועדה. פסק הדין הורה לוועדה לתעדף את הרכבת פאנל עם רופא בלתי תלוי, ואם הדבר בלתי נמנע, להגביל את היקף ההחלטות המתקבלות על ידי ועדה כזו להחלטות זמניות. למרות הפגם הפרוצדורלי, בית המשפט הפעיל שיקול דעת ואיזן בין האינטרסים שעל כף המאזניים, ובסופו של דבר קיבל את ההערכה הרפואית והאריך את האשפוז לתקופה קצרה יותר. הוועדה נדרשה להתכנס מחדש עם ועדה שהוקמה כדין כדי לשקול מחדש את עניינו של המערער בהקדם. פסק דין זה מדגיש את חשיבותם הן של הצורך הרפואי והן של הצדק הפרוצדורלי, במיוחד כאשר מגבילים את חירות הפרט בהקשרים של בריאות הנפש.