עמ"נ 26895-09-15

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית בקשה לשדרוג מעמד של תושב ארעי לתושבות קבע בישראל. המערערת, תושבת האזור ילידת 1978, מחזיקה ברישיון לישיבת ארעי, ואילו בעלה, יליד 1969, הוא אזרח ישראלי. בני הזוג נישאו בשנת 1997 ולהם ארבעה ילדים, כולם אזרחי ישראל. המערערת הגישה תחילה בקשה לאיחוד משפחות בינואר 1998, אך קיבלה החלטה רק בדצמבר 1999 בשל עיכובים שיוחסו לשני הצדדים. רישיון השהייה הזמני חודש מעת לעת עד נובמבר 2016. בחודש מרץ 2014 ביקשו המערערים לשדרג את מעמדו של המערער לתושבות קבע, אך בקשה זו נדחתה חודש לאחר מכן. לאחר מכן פנו המערערים לוועדת ההתנגדויות לזרים, והגישו לכאורה התנגדות, אך לא נמצא תיעוד לכך. בהמשך לכך הגישו המערערים ערעור לבית הדין לעררים, אשר נדחה בשל שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה ונזק ראייתי למשיב. לאחר מכן ערערו המערערים על החלטה זו. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שהשיהוי המשמעותי בהתנהלות המערער, שגרם לנזק ראייתי, לא איפשר בירור עובדתי מפורט. זאת ועוד, לא נמצאה כל ראיה לטעות או לשיהוי בלתי מוצדק מצד המשיב. החלטת המשיב ובית הדין לעררים התקבלה, אפוא, והערעור נדחה, לרבות בקשת המערערים לדיון. המערערים חויבו בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪.