תלה"מ 54466-06-19

תקציר

התיק נסוב סביב צוואה שהוכנה בעברית על ידי המנוח XXX ז"ל בשנת 2016, לה התנגד בנו של המנוח, ש.ר. הצוואה, שהוכנה על ידי בא כוחו של המנוח, עו"ד י.ג., הורישה את כל עזבונו של המנוח לבן ג.ר. הצוואה נצפתה על ידי מר ז.א. ועו"ד י.ש. וזיכתה את ג.ר. מכל העיזבון, תוך התניה כי במקרה של מותו יעבור חלקו לבניו של ש.ר. הבן השני, ש.ר., טען בין היתר כי הצוואה פסולה בשל פגמים צורניים, חוסר הבנה מצד המנוח, השפעה בלתי הוגנת של ג.ר. וחוסר סבירות של הוראות הצוואה. בית המשפט בחן את הטענות ולא מצא בהן כל בסיס. נקבע כי הצוואה תקפה מבחינה פורמאלית, והמנוח שלט היטב בשפה העברית, הבין את הוראות הצוואה וחתם עליה ברצון וללא כל השפעה בלתי הוגנת מצד ג.ר. בית המשפט קיבל את טענתו של ג.ר. כי לא היה מעורב בעריכת הצוואה, והתשלום עבור שירותי עורך הדין מחשבונה של ג.ר. לא היה חריג, ואף לא הצביע על השפעה בלתי הוגנת. זאת ועוד, נסיבות ביצוע הצוואה, לרבות עצמאותו של המנוח, יחסיו והיעדר ראיות ישירות ללחץ כלשהו על המנוח, לא תמכו בטענה להשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר חוסר הסבירות של הוראות הצוואה, והדגיש כי יש לכבד את כוונותיו של המצווה, בין אם סבירות ובין אם לאו. מאחר שלא נפלו פגמים צורניים ולא נמצאו ראיות לכפייה כלשהי, פסק בית המשפט לטובת ביצוע הצוואה. כתוצאה מכך, צוואת המנוח מיום 17.1.16 נמצאה תקפה, וש.ר. חויבה לכסות את הוצאותיה של ג.ר. בסך 15,000.