בש"פ 10228/01

תקציר

בהכרעת הדין הואשמו שלושת המערערים, בני אותה משפחה, ברצח בכוונה תחילה של ואאיל שומרי. האירוע התרחש במהלך קטטה בין משפחות שומרי ואסד לבין משפחת נאסר א-דין. הקטטה כללה שימוש בנשק והסתיימה במותו של ואאיל מפצעי דקירה. בית המשפט המחוזי הורה על הארכת מעצרם של המערערים עד תום ההליכים, בהסתמך על ראיות התומכות באישומים ובמסוכנותם הפוטנציאלית, וסירב לחלופות מעצר. בא כוח המערערים טען כי כתב האישום הציג מצג שווא של האירועים, והציג גרסה שונה לטענת ההגנה העצמית. המערער מס' 1 הודה שדקר את ואאיל אך טען כי היה זה בתגובה לתקיפה שביצעו ואאיל ובני משפחה נוספים באמצעות מוטות ברזל. המערער מס' 2, קצין משטרה, הגיע למקום לאחר שהקטטה הסתיימה, בניסיון להרגיע את הרוחות. גם המערער מס' 3 לא השתתף בדקירה ורק ניסה להתערב מאוחר יותר. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערערים הייתה מוצדקת. הראיות הצביעו על כך שהרצח אירע לאחר הקטטה הראשונית, וסתרו את גרסאות המערערים לאירועים. מספר עדים, בהם אחיו של המנוח ובני משפחה נוספים, מסרו עדויות התומכות בטענת התביעה כי שלושת המערערים היו מעורבים ברצח. עדויותיהם תיארו את מעשיהם של המערערים וקשרו אותם בביצוע העבירה. זאת ועוד, גם בני משפחתם של המערערים הביאו ראיות התומכות בגרסת התביעה לאירועים. הדו"ח הפתולוגי תמך ברעיון של מספר תוקפים, והראיות הצביעו על נוכחותם של שלושה תוקפים. בית המשפט הכיר בסתירות ובסתירות שבעדויות, אך די היה בראיות הליבה כדי לבסס עילה לכאורה נגד שלושת המערערים. בית המשפט הצדיק את המעצר בשל חומרת העבירה, הסכנה הפוטנציאלית לחברה והסיכון לשיבוש הליכי משפט על רקע מתיחות מתמשכת בין המשפחות המעורבות. הערעור על הארכת המעצר נדחה, תוך שהוא תומך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.