עמ"נ 42264-10-14

תקציר

פסק הדין דוחה את שני הערעורים על סיווג נכסי המערערים על פי צו הארנונה, המבחין בנכסים על פי מיקומם ורווחיותם. המערערים טענו כי יש לסווג את נכסיהם כ-א/2, שכן הם אינם ממוקמים בקומת הקרקע, אך טענה זו לא התקבלה. בית המשפט הסכים עם הגדרתה של קומת קרקע כקומה במפלס הכניסה לבניין, ומאחר שלנכסי המערערים היו כניסות במפלס החצר הפונה לרחוב, הם נחשבו לנכסי קומת קרקע. בית המשפט הסכים גם עם סיווגם של הנכסים על ידי הוועדה כ-A/1, שכן הייתה להם כניסה אחת נגישה לציבור, הפונה לרחוב. החצר נחשבה לשטח ציבורי, ולכן נהנו הנכסים מיתרונות היותם ממוקמים בקומת הקרקע. זאת ועוד, נמצא כי המערערים הם בעלים משותפים של החצר, דבר המצדיק חיובם בגין חלקם היחסי בשטח. פסק הדין דחה גם טענות נוספות, לרבות בקשות לשימוע, שכן למערערים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם בכתב ובעל פה בפני הוועדה. בית המשפט תמך בהחלטות הוועדה בנושא מדידות וסיווגים, לא מצא ראיות לטעויות, והדגיש כי כל סיווג שנתי נבחן באופן עצמאי. לבסוף קבע בית המשפט כי המערערים יישאו בהוצאות ההליך, וקבע את הסכום על 7,500 ₪.