ה"פ 3368/04

תקציר

המבקשת ביקשה פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של חלקת קרקע מסוימת בהתבסס על טענתה כי רכשה אותה בשנת 1967. עם זאת, הקרקע נרשמה על שם אישה אחרת, שזוהתה כנפקדת על פי חוק נכסי נפקדים. המבקשת טענה כי הבעלים הרשום, המשיב מס' 1, אינו נפקד והמציאה אישור ממרשם האוכלוסין ותצהיר דודתו של המשיב מס' 1 לתמיכה בתביעתה. אולם בית המשפט מצא סתירות וסתירות בראיות המבקש, ולא השתכנע מעדותה של הדודה וסבר כי היא אינה אמינה. זאת ועוד, המבקש לא הביא את הראיה הטובה ביותר – תעודת הזהות עצמה או העתק ממנה – ולא זימן את המשיב מס' 1 להעיד. בתוך כך, טען המשיב כי המשיב מס' 1 אכן נפקד כהגדרתו בחוק נכסי נפקדים, והביא תצהיר מטעם האפוטרופוס לנכסי נפקדים לתמיכה בטענה זו. בית המשפט הסכים עם המשיבה, וקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי המשיב מס' 1 אינו נפקד. כתוצאה מכך, הנכס נחשב לנכס נפקד והוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב מס' 3.