עמ"נ 23304-06-14

תקציר

במקרה של כהן ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, ערערו המערערים על הטלת היטלי השבחה על נחלתם בהרצליה בעקבות החלטת שמאי. הערעור נסב על שתי סוגיות עיקריות: הטלת היטל השבחה בגין בנייה פוטנציאלית הטעונה הקלה ושיעור ההפחתה בגין בעלי מגרשים נוספים. ראשית, טענו המערערים כנגד גביית ההיטל בגין זכויות בנייה שאינן ניתנות כיום לניצול בשל קווי הבנייה של המגרש, שהגבילו את השטח השמיש ללא הקלה – תנאי שלא התבקש ולא ניתן. בית המשפט מצא כי גביית תשלום בגין שיפורים עתידיים אפשריים, כמו הקלות שלא אושרו, אינה ראויה לפי חוק התכנון והבנייה. משכך, אין להטיל על המערערים היטלי השבחה בגין זכויות בנייה בלתי מנוצלות (130 מ"ר) עד להמשך פעולות תכנוניות. שנית, באשר לשיעור ההפחתה החל בגין בעלי חלקות נוספים, טענו המערערים כי שיעורו של השמאי בשיעור של 10% אינו מוצדק ונמוך מדי נוכח הירידה המשמעותית ביכולתם לנצל את החלקה. ועדת הערר קבעה כי מדובר בעניין של שמאות מומחה מעבר להתערבותו, אלא אם כן הדבר בלתי סביר בעליל. עם זאת, בית המשפט זיהה כי השמאי לא הסביר את הבסיס לשיעור הפחתה זה, ולכן יש צורך בהארכת מעצר לצורך בירור. הערעור הכולל התקבל, כאשר בית המשפט הורה למשיב לכסות את הוצאות המערערים ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.