בד"מ 22/22

תקציר

פסק הדין מזכה את עורך הדין המושעה, הנאשם, מאשמת התחזות, ביצוע פעולה המיוחסת לעורך דין, פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת חבר במקצוע עריכת הדין. סעיפי האישום נובעים מכך שהנאשמת ייצגה לכאורה את בנה במכירת נכס בעודו על תנאי. עם זאת, במהלך השימועים התברר כי עובדות קריטיות הושמטו מהתלונה. לא צוין כי המוכר הוא בנו של הנתבע, וכי הנכס הנמכר הוא מקום מגוריו של הנתבע. לטענת הנתבעת, היא לא פעלה כנציגתו של בנה, לא חתמה על מסמכים כלשהם ולא קיבלה כספים כלשהם בנאמנות. עדים העידו כי ידעו שהנאשמת היא עורכת דין, אך מסרו גרסאות סותרות לגבי חלקה במכירה. ההסכם הזכיר את הנתבעת כעורכת דינו של המוכר, אך ראיות אחרות הצביעו על כך שהיא לא פעלה בתפקיד זה. יש לציין כי חתימותיו של המוכר אומתו על ידי עורך דין אחר, ושמו של הנאשם לא הופיע בדוחות רשות המסים כנציג המוכר. השופט מצא את טענת הנתבעת כי לא ייצגה את בנה סבירה, לאור הקשר האישי שלה לנכס והיעדר ראיות לכך שהיא פעלה כעורכת דין. בעוד שגרסתה של הנאשמת לאירועים הייתה סתירה מסוימת, השופט קבע כי מעורבותה המוגבלת ואופייה הפרטי של המכירה מצדיקים זיכוי. השופטת גם מתחה ביקורת על הנאשמת על כך שכללה מסמכים לא רלוונטיים בהגשותיה והעלתה האשמות חסרות בסיס נגד עד. בפסק הדין הודגש כי הנתבעת תרמה לבלבול בנוגע לחלקה במכירה והיה עליה להסיר את השילוט במשרדה בעת השעייתה. למרות ספקות מסוימים לגבי עדותה של הנאשמת, השופט הגיע למסקנה כי זיכויה מוצדק על סמך הראיות.