ע"פ 522/88

תקציר

ערעור המדינה על זיכויו של עמרם כהן מאשמת עבירות סמים מתקבל. השופט מסביר כי אכן היה בסיס מוצק לקביעתו של השופט קמא בדבר מהימנותו של עד המדינה, מנשה נקר. עם זאת, השופט חולק על מסקנתו של השופט קמא כי לא היו די ראיות כדי לגבות את עדותו של נקר. עמדת המדינה נתמכת בשתי נקודות מרכזיות. ראשית, התבטאויות מוקלטות שנאמרו בין הקושרים שהיו מעורבים בייבוא והפצה של סמים בישראל, מצביעות בבירור על מעורבותו של כהן במבצע הסמים. שנית, השקרים הרבים של כהן על טיב יחסיו עם נקר, שותף נוסף, וניסיונותיו להכחיש כל ידיעה על מבצעי הסמים הם גם סימנים מובהקים לאשמתו. שקרים אלה הוכחו באמצעות שיחות טלפון שיורטו על ידי הרשויות, וכן באמצעות הודאותיו של כהן עצמו. השופט קובע כי ניתן לראות בכקרים אלה ניסיון מכוון להטעות, ולכן מהווים ראיה משמעותית למעורבותו בעבירות הסמים. משכך, מציע השופט לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את עמרם כהן באישומים שהוצגו נגדו בכתב האישום. לאחר מכן מוחזר התיק לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין, עם הוראות לפעול על פי אותן הנחיות שהותוו לגבי שותף אחר, יפרח.