ת"א 1302/00

תקציר

פסק הדין פסק לטובת התובעים, שהיו עזבונו ומשפחתו של אזרח עובד צה"ל שמת בהתאבדות בעת שהיה במשמורת המשטרה. בית המשפט קבע כי המשטרה כשלה בהגנה על המנוח, ולפיכך הנתבעת, שהייתה אחראית לביטחונו, הפרה את חובת הזהירות כלפיו. רשלנות המשטרה היוותה כשל חמור בטיפול בכוונותיו האובדניות המוצהרות של המנוח, ומשכך, הנתבע נשא באחריות לנזק שנגרם לתובעים. הנאשם טען כי הקשר הסיבתי בין המעצר להתאבדות נותק, והמנוח יוחס לו אשם תורם, אך בית המשפט דחה טענות אלה. לתובעים, שכללו את אלמנתו של המנוח וילדיהם, נפסקו פיצויים בגין אובדן מזונות, הפסדי שכר ופנסיה עתידיים, אובדן שירותיו של המנוח ונזקים נוספים. סך הפיצויים שנפסקו היה 2,107,092 ₪ עבור התלויים ו-2,724,044 ₪ עבור העיזבון. מאחר ויורשי העיזבון היו זהים לתלויים, הוענקו לתובעים סכום גבוה יותר של 2,817,706 ₪, אותו היה צורך להתאים לניכוי תשלומי הביטוח שקיבלו התובעים. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 608,066 ₪, בנוסף להוצאות משפט והוצאות משפט. הסכומים שייפסקו יצברו ריבית עד שישולמו במלואם.