תתע"א 4604-03-24

תקציר

החלטת בית המשפט בתיק זה נשענת על מסגרת ענישה מובנית בת שלושה שלבים, כפי שנקבעה בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין ופורטה בפסק דין דבס נ' מדינת ישראל. מסגרת זו נועדה להבטיח גישה מאוזנת ועקרונית לענישה, הן בהתחשב בחומרתה האובייקטיבית של העבירה והן בנסיבותיו הסובייקטיביות של העבריין. **שלב 1: קביעת היקף העונש המתאים** שלב זה כולל הערכה נורמטיבית-אובייקטיבית, תוך התחשבות בארבעה שיקולים מרכזיים: * **הערך החברתי נפגע:** בית המשפט מזהה את הערך החברתי העיקרי שנפגע כ"שלטון החוק", כאשר "עוצמת הפגיעה" נחשבת משמעותית. זה מדגיש את עמדתו של בית המשפט כי עבירות על דיני התעבורה, במיוחד אלה הכרוכות בפסילה, אינן רק רגולטוריות אלא פוגעות בליבת הסדר החברתי וכיבוד הסמכות המשפטית. * **היקף ההפרה:** הטקסט מתייחס בהרחבה לפסיקה המדגישה את "חומרת" הנהיגה בזמן פסילה. נושא חוזר זה מדגיש כי היקף הפגיעה נתפס כמשמעותי בשל הסכנות הטמונות בביטחון הציבור (נהגים והולכי רגל), הזלזול המופגנת בצווי בית משפט והתרסה נגד הוראות החוק. הציטוט החוזר ונשנה של פסקי דין כמו *M.I. v. Abu Laban*, *Abu Amar v. MI* ו-*Baron v. מדינת ישראל* קובעת עמדה שיפוטית עקבית באשר לחומרת עבירה זו. * **מדיניות ענישה מנהגית:** ניתוח מדיניות הענישה מגלה כלל ברור ועקבי המעדיף ענישה חמורה למי שנוהג בניגוד לצווי בית המשפט. זה כולל נטייה חזקה למאסר בפועל. תקדימים רבים, כגון *אמסלם נ' מדינת ישראל*, *יוסף נ' מדינת ישראל*, *אגבאריה נ' מדינת ישראל*, ו-*רן לוי נ' מדינת ישראל. מדינת ישראל*, תומכת בעקביות במאסר כתגובה הולמת. בפסק הדין *תורג'מן נ' מדינת ישראל* נקבע במפורש כי "יש וצריך להטיל עונשי מאסר, מאסר בפועל", בטווח המקובל של 6 חודשים עד 20 חודשים לנהיגה בזמן פסילה. הנושא הקבוע בתיקים אלה הוא הצורך להרתיע את ציבור הנהגים ולשלוח "מסר ענישה ברור וחד". * **נסיבות הקשורות לביצוע העבירה:** סעיף 40ט לחוק מורה על התחשבות בנסיבות ספציפיות. בית המשפט מציין כי נהיגה, מטבעה, דורשת תכנון וכוונה. במקרה של נאשם זה, מיוחסת אחריות מלאה, במיוחד לאור המודעות לעונש מותנה של 9 חודשים, שלא הרתיע את ההתנהגות. היעדר דוח עיכוב נחשב כלא רלוונטי לעבירה עצמה. בית המשפט מסכם כי מדיניות הענישה החלה על נהיגה בזמן פסילה, יחד עם רישיון שפג תוקפו ממושך, נעה בין 18 חודשים ל-4 שנות פסילה ו-6 חודשים עד 24 חודשי מאסר, יחד עם מרכיבי ענישה נוספים. **שלב 2: בחינת שיקולים חריגים** שלב זה כולל בחינת נסיבות אישיות העשויות להצדיק חריגה מטווח הענישה שנקבע, כגון פוטנציאל שיקום או הגנה על הציבור. * **עבר הנאשם:** לנאשם יש "עבר תעבורתי מכביד" עם 70 הרשעות תעבורה קודמות, כולל נהיגה בשכרות ושלוש הרשעות קודמות בגין נהיגה בזמן פסילה (14 בדצמבר 2016; 30 באוקטובר 2019; ו-13 באפריל 2021). היסטוריה ענפה זו, ובמיוחד המקרים החוזרים ונשנים של נהיגה בזמן פסילה, מפעילה את תחולתו של סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה. סעיף זה קובע עונש פסילה מינימלי של עשר שנים אם אדם הורשע בעבירות מסוימות, לרבות נהיגה בזמן פסילה, לפחות פעמיים בעשר השנים שקדמו לביצוע העבירה. בית המשפט קובע במפורש כי הוראה זו מחייבת "חריגה חמורה" מהיקף הענישה שנקבע לגבי פסילה בפועל. * **עונש על תנאי:** הנאשם כפוף ל-9 חודשי מאסר על תנאי מהרשעה קודמת. גזר דין קודם זה מצווה להיות מיושם במצטבר. * **חוסר שיתוף פעולה:** בחירתו של הנאשם "שלא לשתף פעולה עם שירות המבחן כדי לשנות את דרכיו" מצוינת כגורם המשקל נגד הקלה או עונש מופחת. * **נסיבות אישיות:** בעוד שהנסיבות האישיות הוכרו והוצגו, בית המשפט מוצא כי הנאשם לא ניצל בהצלחה הזדמנויות לשינוי ומקווה שיעשה זאת במהלך המאסר. זה מצביע על כך שבעוד שגורמים אישיים נלקחים בחשבון, הם אינם גוברים על הצורך בתגובה עונשית משמעותית בהתחשב בהיסטוריה ובהתנהגות של הנאשם. **שלב 3: קביעת העונש בתוך המתחם** על סמך השלבים הקודמים קובע בית המשפט את גזר הדין: * **מאסר:** 10 חודשי מאסר, כאשר העונש המותנה של 9 חודשים מופעל במצטבר, ובסך הכל 19 חודשי מאסר. גזר דין זה משקף את חומרת העבירות ואת החזרה של הנאשם. * **פסילה בפועל:** מוטלת פסילה של 10 שנים, כאשר תחילת הספירה תתרחש לאחר השחרור מהכלא. פסילה ממושכת זו מחייבת במישרין בסעיף 40א(א)(1) בשל הרשעותיו החוזרות ונשנות של הנאשם בנהיגה בזמן פסילה בעשר השנים שקדמו לכך. חוסר יכולתו של בית המשפט להורות על קיצור התקופה בשל היעדר שכנוע כי הנאשם אינו מהווה סכנה לציבור מהווה חידוש משפטי קריטי בהבטחת שלום הציבור. * **מאסר על תנאי:** מוטל עונש מאסר של 12 חודשים, על תנאי למשך 3 שנים. מאסר על תנאי זה מהווה הרתעה נוספת ואזהרה ברורה מפני עבירות עתידיות, בעיקר בכל הנוגע לנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון בתוקף לתקופה ממושכת. החלטת בית המשפט מדגימה דבקות חזקה בעקרונות משפטיים מבוססים תוך מינוף המסגרת הסטטוטורית להטלת עונש משמעותי. הדגש על "שלטון החוק", היישום העקבי של הפסיקה וההקפדה על תקופות פסילה חובה בגין עבירות קודמות מדגישים את מחויבותו של בית המשפט לשלום הציבור ולהרתעה בעבירות תעבורה. ההשפעה המצטברת של המאסר בפועל, העונש המותנה שהוחל ועונש המאסר על תנאי הממושך, יחד עם פסילה של עשור, מדגישה את חומרת הנהיגה בזמן פסילה, במיוחד במקרים של עבריינים חוזרים.