עמ"ש 51311-12-11

תקציר

הערעור מצליח חלקית בטענתו כי לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לדון בטענת המערער כי עליו להתחלק שווה בשווה בכל רכושם וכספם של בני הזוג, גם אלה הנמצאים מחוץ לישראל בה התגוררו. השופטים קובעים כי מאחר שהצדדים הם אזרחים ישראלים, חלק מהרכוש שבמחלוקת נמצא בישראל, והתביעה הוגשה כדין לעורך דינו הישראלי של המשיב, לבית המשפט המחוזי סמכות בינלאומית. השופטים מסכימים עם המערערת כי אין לראות בתביעה לפסק דין הצהרתי בעניין יחסי ממון בין בני זוג תביעת מקרקעין, ועל כן הכלל לפיו אין לבתי המשפט בישראל סמכות לדון בתביעות הנוגעות למקרקעין מחוץ לישראל אינו חל במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט הוא גם הפורום המתאים לדון בסכסוך, שכן זיקתם של הצדדים לישראל – אזרחותם, נישואיהם בישראל ורכושם במדינה – גוברת על כל זיקה למדינות אחרות בהן מצוי רכושם של בני הזוג. השופטים מציינים כי הימנעותה של המשיבה מלהעלות את נושא הסמכות עד לשלב הסיכום, והגשתה לגירושין בבית דין רבני ישראלי, תומכות אף הן בקביעה זו. עוד מסכימים השופטים כי הדין הישראלי חל במקרה זה, וכי על בית המשפט קמא לבחון את כוונת השיתוף ביחס לכל נכסי בני הזוג, לרבות אלה שמחוץ לישראל. ממצאי בית משפט קמא בעניין הדירה ברמת בית שמש והתמלוגים עומדים בעינם, ואילו התיק מוחזר לבית המשפט קמא לבחינת כל יתר הנכסים על פי הדין הישראלי. בפסק הדין צוין כי הסכמי הצדדים מיום 22.1.2012 יעמדו בתוקפם עד להכרעתו החדשה של בית משפט קמא. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.