בש"א 2378/04

תקציר

החלטת בית המשפט בדבר קבילותה של פסק דין קסלר, פסק חוץ, היא רבת פנים. ראשית, היא מכירה בכך שניתן להתייחס להחלטה כאל אסמכתא משפטית או משפט השוואתי, אך מדגישה כי היא אינה מחייבת את בית המשפט. שנית, מבחינת השימוש בהחלטה כראיה, בית המשפט מבחין בין שימוש בה כראיה לקיומו של פרסום משפטי, לבין שימוש בה כראיה לאמיתות הממצאים העובדתיים המובאים בה. בעוד הראשון מותר, האחרון לא, כפי שבדרך כלל אי אפשר לברר את ההקשר ואת נקודות המפתח של משפט אחר. ההחלטה אינה יכולה לשמש להוכחת טענת התביעה בדבר קיומה של עילת תביעה להליך קבוצתי, בשל היעדר דמיון פרוצדורלי וההבדל בנורמות המשפטיות בין פסק דין קסלר לבין המקרה הנוכחי. עוד מדגיש בית המשפט כי הגשת ההחלטה כראיה, במיוחד בשלב זה של ההליך, אינה מעידה על הרלוונטיות או המשקל שלה. בנוסף, בית המשפט מבהיר את ההבחנה בין ממצאים עובדתיים מדעיים לבין קביעות עובדתיות של בית משפט, ומציין כי הוא לא יסתמך על האחרונים. לבסוף, בית המשפט מורה כי החלטת קסלר תוגש באופן אלקטרוני ומציב את הציפייה כי סיכומי הצדדים יוגבלו לכ-100 עמודים. עלויות הבקשה והשפעת ההחלטה על מועד הבדיקה יידונו בהמשך.