עמ"ש 45248-10-21

תקציר

עניינו של הערעור בשתי סוגיות עיקריות העולות מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בעניין בתם הקטינה של זוג גרוש המתגוררת עם אמה, המשיב, וחלוקת נכסי בני הזוג לאחר גירושיהם. ראשית, בית המשפט קבע כי על המערער, אביה של הבת, להמשיך ולשלם מזונות עבור בתו למרות טענותיו בדבר מרדנותה ופערי ההכנסות הנטענים בינו לבין בת זוגו לשעבר. השופטים אישרו את פסק הדין ולא מצאו עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שקבע כי יכולותיהם הכלכליות של ההורים שוות. בית המשפט הורה לאב לשאת בהוצאות המזונות של בתו המתגוררת עם האם, מה גם שלאם הייתה משמורת בלעדית עליה לאחר שהאחות הגדולה הגיעה לבגרות. השופטים דחו גם את טענת האב כי בתו הייתה מורדת, וקבעו כי שני ההורים אחראים לניכור הילדים וכי התנהגותו של האב מילאה תפקיד משמעותי ביחסה של הבת. שנית, הערעור ערער על החלטת בית משפט קמא לשלול חלוקה שווה של הזכויות הפנסיוניות שנצברו במהלך נישואיהם של בני הזוג. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית המשפט קמא כי תרומתו של המשיב למשק הבית עולה בהרבה על זו של המערער, שבחר שלא לעבוד מספר שנים ולא מיצה את פוטנציאל השתכרותו. חוסר תרומתה של המערערת לכלכלת המשפחה ולרווחתה הצדיק חלוקה בלתי שוויונית של נכסיה, לרבות זכויות פנסיוניות. אמנם אביו של המערער העניק סיוע כלכלי מסוים למשפחה, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה שתרומותיו של המשיב היו גדולות באופן לא פרופורציונלי. לפיכך אישרו השופטים את החלטת בית המשפט קמא בסוגיה זו, והדגישו כי שיקול הדעת לחלק נכסים באופן בלתי שוויוני בתיקי גירושין נתון בידי בית המשפט קמא ומבוסס על נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. בנוסף, הסכימו השופטים עם קביעתו של בית משפט קמא כי סכום של 80,000 ₪ שנמשכו על ידי המשיבה מחשבונה האישי לפני הגירושין שימש להוצאות המשפחה, ובפרט לשיפוץ ביתם. השופטים לא מצאו עילה להתערב בקביעה עובדתית זו, מה גם שהכסף כבר הוצא. לסיכום, דחו השופטים את הערעור כולו, תוך שהם מדגישים כי המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪, והתירו את פרסום פסק הדין מבלי לחשוף את זהות הצדדים.