רע"א 33404-11-24

תקציר

פסק הדין דוחה שתי בקשות למתן רשות ערעור, וקובע כי ההחלטה לדחות בקשה לדחייה על הסף צריכה לעמוד. התיק נסוב סביב תביעה להשבה כספית הקשורה לדמי מים, כאשר המבקשים טוענים לתקיפה ישירה והמשיב מציג טיעון פרשני. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, קיבל את הבהרותיהם בעניין וקבע כי התביעה טעונה פרשנות נוספת, ועל כן אין לדחותה. פסק הדין מדגיש את הקושי להתערב בהחלטות מסוג זה ומחזק את קביעתו של בית משפט קמא, תוך שהוא מסכים כי הסוגיה המרכזית היא שאלה פרשנית. עוד מדגיש, כי הבהרותיו של המשיב נשקלו כראוי, וההחלטה לבקש פרשנות נוספת הייתה סבירה. גם פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון בנושא, אליו התייחס המשיב באופן לא מדויק, נדון, כאשר פסק הדין הבהיר כי הוא אינו מכריע באופן סופי את השאלה הפרשנית. המבקשים רשאים להציג את טענותיהם בעניינים מינהליים אם הטיעון הפרשני נכשל, ופסק הדין מדגיש כי החלטת בית משפט קמא אינה קובעת תקדימים בסוגיה הפרשנית. לבסוף, נדחות בקשות רשות הערעור, וכל מבקש נדרש לשלם את הוצאות המשיב.