עמ"ה 773/05

תקציר

הערעור מתייחס לשיעור המס הראוי להכנסות ריבית על פיקדונות במטבע חוץ המוחזקים בידי אדם שעלה לישראל מברזיל בשנת 1974, ירש סכום כסף גדול במטבע חוץ מאביו בשנת 1994 והעביר את הכסף לחשבון על שמו. עד שנת 1999 חויבה הכנסת הריבית במס בשיעור של 25%. אך בשנים 2000-2002 רשויות המס גבו מהמערער שיעור גבוה יותר של 35%. הסוגיה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם יש למסות את הכנסות הריבית של המערערת בשיעור מופחת של 25% כאמור בצו מס הכנסה (פטור ממס על הכנסות ריבית על פיקדון חופשי במטבע חוץ), או בשיעור תקרה של 35% לפי תקנות מס הכנסה (שיעור מס על ריבית על פיקדונות במטבע חוץ). תחילה מפרט השופט את החקיקה הרלוונטית, לרבות תקנות הביטחון (מימון), חוק הפיקוח על מטבע חוץ והיתריו ופקודת מס הכנסה. לאחר מכן בוחן השופט את תחולתו של צו מס הכנסה על מצבו של המערער ומוצא כי הצו חל על הכנסות הריבית של המערערת בשנות המס 2000–2002, שכן הפיקדונות היו חופשיים ממגבלות חוקי הפיקוח על מטבע חוץ בתקופה זו. משכך, קובע השופט כי יש למסות את הכנסות הריבית של המערערת בשיעור מופחת של 25% כפי שנקבע בצו לעולים מעבר ל-20 שנות התושבות הראשונות. הערעור מתקבל אפוא באופן חלקי, ורשויות המס מונחות להתאים את שיעור המס בהתאם לשנות המס הנדונות, אם כי אף אחד מהצדדים אינו נדרש לשאת בהוצאות הצד השני בשל קבלתו החלקית של הערעור.