ע"א 2/70

תקציר

פרשת אברהם פוליטי נ' עיזבונם של צמח מנשה ויצחק דלאל, סובב סביב סכסוך משכיר ושוכר ופרשנותו לחוק הגנת הדייר, התשט"ו-1955. המערער, מר פוליטי, טען כי מותו של השוכר שלו, צמח מנשה, ביטל את הגנת השוכר, כלומר לא ניתן היה לרשת את החנות מעיזבון המנוח או יורשיו. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, ודחה את טענתו של פוליטי. לדברי בית המשפט, סעיף 19(ב) לחוק הגנת הדייר מעניק לילדים הגנת דייר, בין אם עבדו עם הדייר טרם מותם. הדבר התפרש ככוונת המחוקק להגן על הירושה העסקית של השוכר, ולהבטיח כי העסק ימשיך להיות תחת ניהולו של השוכר. תנאי העבודה המשותפת חל רק על יורשים שאינם ילדי הדייר. במקרה זה, בניו של הדייר שנפטר לא עבדו עמו לפני מותו אלא המשיכו לנהל את העסק גם לאחר מכן, ולכן הם זכאים להגנת החוק. בית המשפט הדגיש כי לשונו הברורה של המחוקק אינה מותירה מקום לפרשנויות חלופיות, והכוונה העומדת מאחורי החוק היא לשמור על האינטרסים העסקיים של משפחת השוכר. פסק דין זה מחזק את ההגנה המוענקת לילדי השוכרים מכוח חוק הגנת הדייר, ומבטיח את המשכיות העסק אותו הם יורשים.