בג"צ 2200/19

תקציר

ועדת הבחירות המרכזית לכנסת פסלה מועמד, ד"ר מיכאל בן-ארי, מלהשתתף בבחירות לכנסת ה-21 לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. בעקבות זאת ביקשה איחוד מפלגות הימין, המפלגה שבן ארי ייצג, לשנות את רשימת המועמדים שלה. הוועדה סירבה לבקשה זו, בנימוק של היעדר סמכות חוקית לבצע שינויים כאלה בשלב זה. שתי עתירות הוגשו לבג"ץ, בטענה כי לוועדה סמכות לתקן את הרשימה וכי זכותה של המפלגה לעצב את רשימתה, זכות הבוחרים לבחור ברשימה לפי בחירתם וזכותם של המועמדים להתמודד לכנסת מחייבת לאפשר את התיקון. דעת רוב של השופט נ' סולברג והשופט מ' מזוז קבעה כי חוק הבחירות אינו מעניק לוועדה סמכות לשנות את רשימת המועמדים לאחר הגשתה. הם הדגישו את חשיבות העמידה בלוחות הזמנים ובנהלים הקבועים בחוק הבחירות, שלא אפשרו שינויים סמוך כל כך למועד הבחירות. ההוראה למחיקת שמו של מועמד פסול, הם פירשו, אינה הסדר שלילי שנועד למנוע תיקונים אלא תוצאה של פסילה. יתר על כן, הם סברו כי כל תיקון יחייב מסגרת כוללת, שהמחוקק לא סיפק אותה, ואין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור כזו. לפיכך, העתירות נדחו. השופט א' שטיין, בחוות דעת חולקת, טען כי יש לפרש את חוק הבחירות כך שיאפשר תיקונים לרשימה שניזוקה מאירוע חיצוני שאינו בשליטת המפלגה, כגון פסילת מועמד. הוא טען כי אי אישור התיקון פוגע בזכויות המפלגה והבוחרים, כמו גם בזכותם של המועמדים להתמודד לתפקיד. שטיין טען כי היעדר הוראה ספציפית לגבי תיקונים בעקבות פסילה יצר פער חקיקתי שעל בית המשפט למלא באמצעות התרת התיקון.