ע"א 7313/09

תקציר

התיק עסק בשלושה ערעורים מאוחדים הנוגעים לתביעת רשלנות רפואית בגין רשלנות באבחון וטיפול בגידול בראשו של המערער. הערעורים מערערים על פסיקה קודמת בעניין רשלנות של קופות החולים באי אבחון הגידול במועד, הן לפני הניתוח הראשון בשנת 1988 והן לפני הניתוח השני בשנת 1996. פסק הדין הראשוני קבע רשלנות אך הגביל את שיעור הנכות של המערער המיוחס לרשלנות זו ל-40% מכלל נכותו. פיצויים נפסקו, בין היתר, בגין כאב, סבל ואובדן השתכרות. הערעורים העלו תהיות, ביניהן האם התביעה נדחתה על ידי חוק ההתיישנות, בהתחשב בכך שהנזק הראשוני ניכר לאחר הניתוח הראשון בשנת 1988 אך התביעה הוגשה בשנת 1999. בית המשפט לערעורים התייחס לטענות שונות, כגון גילוי הנזק, המבחן האובייקטיבי לרשלנות והאם התביעה מהווה עוולה נמשכת. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי התביעה בגין אי אבחון לפני הניתוח הראשון נדחית על הסף, שכן היקף הנזק המלא התברר מיד לאחר אותו ניתוח, מעבר לתביעה שהוגשה בשנת 1999. עם זאת, היא אפשרה לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל בתקופה שבין הניתוח הראשון לשני, לפסוק למערערת 150,000 ₪ ולהורות על החזרת סכומים עודפים שנפסקו בעבר, דבר המצביע על קבלה חלקית של הערעור. פסק הדין עוסק ביישום עקרונות משפטיים הנוגעים לרשלנות, התיישנות ופיצויים שנפסקו, תוך השארת המערערת עם פיצוי חלקי בגין נזקים ספציפיים תוך שמירה על מעמדן החסום בחוק של תביעות קודמות.