בג"צ 2293/05

תקציר

עתירה זו הוגשה כנגד החלטת המשיבים לשלול מהעותר – יליד ואזרח רוסיה – אשרת עולה ואזרחות ישראלית. העותרת, שאמה נישאה לאזרח ישראלי, אומצה על ידי בעלה של אמה זמן קצר לפני יום הולדתה ה-18. האימוץ אושר על ידי בית משפט רוסי, אך בקשותיו של העותר למשרד הפנים לקבלת מעמד עולה ואזרחות נדחו. העותרת טענה כי היא זכאית לעלות לישראל מכוח חוק השבות כבתו של יהודי. הוצא צו ארעי, המאפשר לעותר להישאר בארץ עד לקבלת החלטה אחרת. המשיבים טענו כי מדובר באימוץ חשוד, שכן הוא התרחש סמוך מאוד ליום הולדתה ה-18 של העותרת וזמן קצר לפני שאביה המאמץ עלה לישראל. לטענתם, האימוץ אינו משקף יחסי הורות אמיתיים וככל הנראה נועד לקבל מעמד ישראלי. לאחר דיון המליצה ועדה בין-משרדית להעניק לעותר רישיון ישיבה לשנה מטעמים הומניטריים, ומשרד הפנים קיבל זאת. המשיבים הדגישו כי עמדתם לפיה העותר אינו זכאי למעמד מכוח חוק השבות נותרה בעינה. העותרת ביקשה להכריע לטובתה, אך בית המשפט מצא כי עמדת הרשות המוסמכת טרם גובשה סופית. סעד הביניים נחשב משביע רצון, והוחלט כי יש לדחות את העתירה ולאפשר למשיבים לגבש עמדה סופית. בית המשפט הדגיש כי העותרת תוכל לעתור מחדש אם לא תהיה מרוצה מההחלטה הסופית.