עב"ל 57364-12-17

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת המוסד לביטוח לאומי ("המוסד") להפסיק לשלם למערער קצבת נכות כללית ולדרישתו להשיב לו את הסכומים ששולמו לו, אשר לטענת המוסד שולמו עקב התחזותו. המערער סובל מנכות נפשית. הוא נבדק לראשונה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד בשנת 2009 ונמצא לו 50% נכות, המזכה אותו בקצבת נכות, אותה החל לקבל. בשנת 2012 החליט המוסד כי המערער מתחזה ולכן אין לו נכות רפואית, ועוד החליט כי הוא חייב למוסד כ-198,000 ₪, אותם החל לגבות. המערערת תבעה את המוסד בבית הדין האזורי לבטל את החלטתו בדבר קיומו של החוב. במהלך ההליך הסכימו הצדדים למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. המומחה בדק את המערער וקבע כי הוא סובל ממצב פסיכוטי ואינו מתחזה. בית המשפט המחוזי דחה את חוות דעתו של המומחה וקבע כי המוסד הציג ראיות מספיקות כדי לקבוע כי המערער לא היה חולה בתקופה שבמחלוקת. בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם המערער אכן סבל מהמחלה המיוחסת לו, רשאי היה המוסד לפעול לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי ולתבוע את השבת הסכומים ששולמו למערער. המערערת ערערה על החלטת בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי ככלל, ועדה רפואית מאוחרת אינה יכולה לבטל החלטה של ועדה קודמת לגבי התקופה שנדונה בוועדה הקודמת. המוסד לא הוכיח את טענתו להתחזות. לפיכך, ההחלטה לשלול את קצבת הנכות של המערערת אינה יכולה לעמוד. יתר על כן, המוסד לא מסר למערערת התראה מוקדמת על כוונתו לקבוע ממצאים לגבי התקופה שקדמה לתקופה הנדונה ולתבוע את השבת התשלומים, כנדרש בחוק. לפיכך, החלטת המוסד לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי הייתה חסרת תוקף. המוסד חויב להשיב את כל הסכומים שנוכו מקצבאות המערערת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית, בתוך 30 יום. כמו כן חויב המוסד בהוצאות המשפט של המערער בשתי הערכאות, בסך 7,500 ₪.