ע"א 7702/02

תקציר

המערערת הגישה תביעה נגד המשיב בגין תשלום טובין שסופקו למערערת, וטענה כי התמורה בגינו לא שולמה. במהלך הדיון אמרה השופטת דברים שלדעת המערערת מצביעים על דעה קדומה של בית המשפט כלפיה, ובכלל זה הבעת כוונה של השופטת לתת למשיבה רשות להתגונן, ביקורת על ייפוי הכוח של המערערת וברכה אגבית למנהל המשיב, אותו הכיר השופט באופן אישי. המערערת ביקשה מבית המשפט לפסול את עצמה, אך בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי ייחוס הדברים על ידי המערער אליה אינו מדויק. השופטת הסבירה את ההקשר של דבריה וחזרה והדגישה כי אין לה משוא פנים. המערערת ערערה על החלטה זו, אך הערעור נדחה. דברי השופט, שנאמרו בתחילת הדיון, נמצאו כניסיון לייעל את הדיון ולא הצביעו על דעה קדומה כלשהי כלפי המערער. בנוסף, הערות השופט על ייפוי הכוח היו פרוצדורליות באופיין ולא שיקפו דעה לגופו של עניין. גם היכרותו של השופט עם מנהל המשיב נמצאה חסרת חשיבות, והמערער לא עמד בנטל ההוכחה לפסילה. ככלל, הנסיבות לא ביססו חשש ממשי למשוא פנים של המשפט, ולפיכך הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את בקשת הפסילה התקבלה.