ע"א 9833/09

תקציר

בפסק דין זה ערערו המערערים, המורכבים מחולה והוריו, נגד בית החולים שיבא בגין רשלנות רפואית לכאורה הקשורה ללידת החולה, בטענה כי החלטות הצוות הרפואי הובילו לבעיות בריאותיות של החולה. הסוגיות המרכזיות היו הרשלנות לכאורה בבחירת לידה נרתיקית על פני ניתוח קיסרי ואי מתן טיפול סטרואידים ליולדת למניעת סיבוכים של פגות. בית המשפט המחוזי לא מצא כל רשלנות מצד בית החולים, ועדויות מומחים הצביעו על כך שההחלטות הרפואיות היו סבירות על פי אמות המידה והנהלים באותה עת. בית המשפט הדגיש כי בתביעות רשלנות יש להוכיח מספר יסודות: חובת זהירות, הפרת חובה זו, נזק שנגרם כתוצאה מכך, וקשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. החלטת בית המשפט שלא להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי התבססה על הראיות המשמעותיות ועדויות המומחים המהימנות שהוצגו, לרבות זו של מומחה ניטרלי שמונה על ידי בית המשפט. המומחים הגיעו למסקנה כי הלידה המוקדמת והסיבוכים המובנים, ולא שיטת הלידה, היו קשורים למצבה של המטופלת. יתר על כן, סתירות שנטענו ברשומות הרפואיות טופלו על ידי בית המשפט ונמצאו לא משמעותיות מספיק כדי לשנות את ההחלטה. בנוסף, הערעור הנגדי של המדינה, בעניין הוצאות שנפסקו, נדחה אף הוא, שכן בית המשפט בחר בגישה רחומה בשל מצבו של המערער, ובחר שלא להטיל נטל כספי נוסף. הערעור והערעור שכנגד נדחו, ובית המשפט אישר כי הראיות אינן מוכיחות די הצורך את טענות המערערים כדי להעביר את נטל ההוכחה למדינה. המערערים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.