ת"ק 22119-02-23

תקציר

התובע, חבר באגודת אלספאם, תבע את הנתבעים - חברת משאבי אנוש ובעל מניותיה - על כך ששלחו לו הודעות פרסומיות ללא הסכמתו. התובע טען כי מעולם לא היה בקשר עם הנתבעים וביקש להימחק מרשימת התפוצה שלהם, אך ההודעות נמשכו. הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי התובע יכול היה בקלות לבחור שלא לקבל את ההודעות. עוד טענו כי השיגו את פרטיו של התובע ממאגרי מידע שונים וכי הוא מסר את פרטיו מרצונו. בית המשפט בחן את תחולתו של חוק התקשורת, ובפרט את סעיף 30א, האוסר על משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה מראש. נמצא כי ההודעות שנשלחו על ידי הנתבעים אכן היו פרסומות וכי הנתבעים היו מפרסמים כהגדרתם בחוק. מאחר שהתובע לא נתן את הסכמתו מראש ובכתב, בחן בית המשפט האם חלים החריגים לכלל זה. בית המשפט מצא כי התובע מעולם לא מסר את פרטיו לנתבעים וכי החריגים אינם חלים במקרה זה. זאת ועוד, הנתבעים לא ציינו כי מדובר בהודעות פרסומת ולא נתנו אפשרות לסרב להן, כנדרש בחוק. בית המשפט קבע כי התובע לא נדרש ללחוץ על קישור הסרה, מה גם שהוא עלול להוות סיכון ביטחוני. נקבע כי הנתבעים הפרו את חוק התקשורת, וכי אופן קבלת פרטי התובעת היה לקוי. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו פיצויים בסך 15,750 ₪, בתוספת 750 ₪ הוצאות משפט, שישולמו על ידי חברת משאבי אנוש (הנתבעת מס' 1). התביעה נגד בעל המניות והדירקטור (הנתבע מס' 2) נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא אחריות אישית מצדו. לשני הצדדים ניתנו 15 יום לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.