ע"א 489/85

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות תביעת נזיקין של תושב הכפר טלוזה, הסמוך לשכם, שנפגע בתאונה. המערער, שהתחשמל ונפצע בעת שטיפס על עמוד חשמל בכפר סמוך, הגיש תביעה נגד עיריית שכם בטענה כי הם אחראים לרשלנות. בית המשפט המחוזי בשכם קבע כי אין לו סמכות לדון בתיק, בהתבסס על צווים מסוימים הנוגעים למעמדן של רשויות צה"ל ובתי המשפט המקומיים באזור יהודה ושומרון. לאחר מכן פנה המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, שהיה בעל סמכות, אך דחה את התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט המחוזי בירושלים יש סמכות לדון בתביעה. בנוסף, נקבע כי למדינה, בהיותה המשיבה השנייה, אין יריבות עם המערערת, שכן עיריית שכם אינה רשות של צה"ל, אלא גוף ציבורי עצמאי. המדינה לא נשאה אפוא באחריות שילוחית למעשיה או מחדליה של העירייה. בית המשפט הזכיר גם כי תביעות נזיקין נגד הממשלה צריכות להידון בבתי המשפט של מדינת האם, ולא בבתי המשפט המקומיים של השטח הכבוש. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש כי מאחר שכל רכיבי התביעה – הצדדים המעורבים, מיקום האירוע – היו קשורים לאזור ולא לישראל, ועילות התביעה נעוצות בנסיבות מקומיות, בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים. בית המשפט הציע כי דרך הפעולה הראויה של המערערת תהיה הגשת התביעה בשכם. עוד ציינו השופטים כי למערערת הייתה אפשרות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בשכם ולהגיש בקשה להיתר תביעה נגד העירייה, שניתן היה לתת בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. עם זאת, המערערת לא מיצתה אפיקים משפטיים אלה. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא לדחות את התביעה. פסק הדין הדגיש את אופיו המקומי של הסכסוך ואת הצורך להתדיין בו בפורום המקומי המתאים, ולא בבתי המשפט בישראל. השופטים מ' שמגר, מ' בייסקי וא' גולדברג הסכימו עם פסק הדין.