הפ"ב 45167-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך סבוך וארוך שנים בין שני אחים, אלי ומיכאל, שהם גם בעלי השליטה בשתי חברות המעורבות בפרשה. המחלוקת נסובה סביב נכס נדל"ן, ששימש כבטוחה לאשראי בנקאי שהשיג אלי. בשל קשיים כלכליים התקשרו האחים בהסכם, שכלל את העברת זכויותיו של אלי בנכס למיכאל, לצד פירעון כל החובות לבנק המשכנת. הסכם זה, המכונה "זקד", לא דווח באופן מיידי לרשויות מיסוי מקרקעין, שהוא סלע המחלוקת העיקרי במקרה זה. המבקשים (אלי וחברתו) טענו כי היעדר דיווח בזמן הופך את ההסכם לבלתי חוקי ולפיכך חסר תוקף. הם ביקשו לבטל את פסק הבורר בטענה שהוא אוכף הסכם בלתי חוקי, הסותר את תקנת הציבור. עם זאת, השופט דחה את הבקשה וקבע כי פסק הבורר מנומק היטב ומבוסס על קביעות עובדתיות. פסק הדין הכיר בתוקפו של ההסכם ופירש אותו כניסיון לתכנון מס לגיטימי, שאינו מנוגד לתקנת הציבור. השופטת הדגישה כי אי חוקיות ההסכם, גם אם הייתה קיימת, אינה הופכת אוטומטית את פסק הבורר לנוגד את תקנת הציבור. יתר על כן, אכיפת ההסכם, גם אם אינה חוקית, נופלת בגדר קביעתו של בית המשפט העליון כי ניתן לאכוף חוזים כאלה לאחר חקיקת סעיף 31 לחוק החוזים, מה גם שבסופו של דבר דווח לרשויות והושגה פשרה. לפיכך, קבע השופט כי תוכנו של פסק הבורר אינו נוגד את תקנת הציבור ואישר אותו, תוך שהוא מורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיבים.