ע"א 4100/97

תקציר

בתיק ע"א 4133/97 החליט בית המשפט בסופו של דבר ברוב קולות לקבל את הערעור, בניגוד לחוות דעתה החולקת של השופטת אור. המערער, עופר דרור, עבר לגור עם אמו הקשישה, דיירת מוגנת, לאחר גירושיו. הסוגיה נסובה סביב השאלה האם מגוריו שם מפרים את סעיף 5 להסכם השכירות, שאסר על דיירים נוספים ללא הסכמת המשכיר. השופטת אור טענה כי נוכחותו של דרור מהווה הפרה של החוזה, שכן הוא הקים בעבר תא משפחתי עצמאי, ולכן השכירות שלו אינה מוצדקת לפי סעיף 5. לטענתו, ההגנה המשפטית של סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, המאפשר לקרובי משפחה מסוימים לרשת זכויות שכירות עם מותו של דייר, אינה צריכה לחול משום שאין בה כדי להיטיב עם מי שפעל בניגוד להסכם. השופטת אריאל, בתמיכת השופטת שטרסברג-כהן, טענה כי יש לפרש את סעיף 5 בצמצום, תוך התחשבות בסעיף 20, ובכך לא להחריג אוטומטית קרובי משפחה שעשויים לזכות בזכויות שכירות על פי החוק. פרשנות רחבה זו מאפשרת לילדים בוגרים זכויות פוטנציאליות אם הם עומדים בתנאים כמו מגורים משותפים עם הדייר בששת החודשים שלפני מותם וללא מגורים אחרים. דעת הרוב קבעה כי הדרת קרובי משפחה ממגורים לפי סעיף 5 מתנגשת עם הגנות סטטוטוריות, ולכן פסקה לטובת דרור. לפיכך, בערעור אזרחי 4133/97 התקבל הערעור, תוך שהוא מעניק למערער דרור זכויות שכירות ומחייב את המשיבים לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. לעומת זאת, ברע"א 4100/97 נקבע פה אחד כי דין הערעור להידחות, כאשר המערערים יישאו בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.