ת"א 10568-01-11

תקציר

התובע, דייר בבית משותף, תבע את שכניו בגין לשון הרע, איומים בהטרדה והטעיה, ודרש פיצוי בסך 250,000 ₪. לטענתו, הנתבעים השמיעו מספר אמירות מכפישות אודותיו בפני שכנים אחרים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התביעה היא חלק ממסע ההטרדות של התובעת כלפיהם. בית המשפט מצא כי התביעה מבוססת בעיקרה על חוק איסור לשון הרע. התובע ייחס לנתבעים שבעה פרסומים, בהם טענות לפיהן לא ניהל כראוי את ועד הבית, חיבל במערכת הגז של הנתבעים והיה שקרן וגנב. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי חלק מההצהרות נכונות וכי מדובר בתביעה קנטרנית. בית המשפט בחן האם הפרסומים מהווים לשון הרע על פי החוק ומצא כי חלקם אינם מהווים לשון הרע באופיים ואחרים לא הוכחו. בנוסף, בית המשפט קיבל את הגנת האמת של הנאשמים בגין חלק מהאמירות. באשר ליתר האמירות הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בעניינים של מה בכך שהחוק אינו מגן עליהם, ודחה את התביעה בנימוקים אלה. השופט הביע צער על כך שסכסוכים מתמשכים והתנהגויות חריגות מנעו פיוס בין השכנים. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.