דב"ע נו/260 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין תובע (אלפריך) לבין מעסיקו, המוסד, סביב ההחלטה שלא להחזיר את אלפריך לתפקידו הקודם לאחר זיכויו במשפט פלילי בגין הטרדה מינית. אלפריק הושעה מתפקידו כמנהל סניף הקריות של המוסד עד לסיום החקירה והמשפט. בית הדין לעבודה פסק במספר עניינים פרוצדורליים. ראשית, בית המשפט קבע כי הוא יקבע את הרלוונטיות של העובדות והראיות שהוצגו, וצדדים שלא שיתפו פעולה בהליך זה יישאו בעלויות הוכחת עובדות שאינן שנויות במחלוקת. שנית, בית הדין מצא כי החלטת המעסיק להעביר את אלפריק לתפקיד אחר הייתה צריכה להתקבל בתום לב ומטעמים ענייניים, וכל ראיה הנוגעת לעניין זה חייבת להיות רלוונטית לחברה. שלישית, בית הדין הורה כי יש להציג תחילה את ראיות המעסיק המסבירות את הנימוקים להחלטתו, לפני ראיות העובד התוקפות את ההחלטה. רביעית, בית המשפט סירב להורות על חשיפת תיקי ביקורת פנימית הנוגעים לעובדים אחרים, בנימוק שהדבר אינו רלוונטי לחברה ויפגע בפרטיותם של אותם עובדים. חמישית, בית המשפט קבע תנאים שבהם ניתן יהיה להגיש ראיות הפוגעות לכאורה בזכות לפרטיות, לרבות דרישה שתעמוד במבחן המידתיות. לבסוף, דחה בית המשפט את ערעורו של אלפריח על סדר הצגת הראיות ואישר את ההחלטה לאסור פרסום ראיות מסוימות. הערעור התקבל באופן חלקי רק ביחס למבחני פילת – בית המשפט קבע כי לא ניתן להגיש תוצאות בדיקה אלה כראיה אלא אם הוכח כי המנהל ראה אותן.