דנ"פ 2633/19

תקציר

הבקשה מבקשת דיון נוסף בפסק דין קודם הנוגע לערעור בעניין משמעתי שבו מעורב עורך דין. התלונה הראשונית נגד עורך הדין הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב של לשכת עורכי הדין, בנוגע לכנס שארגן עורך הדין של ניצולי השואה בו נטען כי ביצע מספר עבירות. בית המשפט המחוזי זיכה את עורך הדין מחלק מהאישומים אך הרשיע אותו באחרים, מה שהוביל את עורך הדין לערער לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. בית הדין הארצי דחה הן את ערעורו של עורך הדין והן את ערעורה הנגדי של לשכת עורכי הדין. לאחר מכן ערער עורך הדין לבית המשפט המחוזי, וזה פסק לטובתו, מה שהוביל את לשכת עורכי הדין לערער לבית המשפט העליון. פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון, שהבקשה הנוכחית מבקשת לעיין בו שוב, קבע כי ללשכת עורכי הדין סמכות לחקור תלונות וחשדות ולבקש סיוע בכך, כל עוד הפעולות הננקטות אינן טעונות אישור מפורש. בית המשפט מצא כי במקרה זה לא הייתה האצלת סמכויות פסולה, וכי פעולותיו של החוקר היו פעולות סבירות של איסוף מידע. בכך בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שזיכה את עורך הדין. בבקשה הנוכחית לבית המשפט העליון נטען כי הפסיקה הקודמת יצרה תקדים קשה וחדשני, המעניק לגופים אוטונומיים סמכויות חקירה ללא הסמכה חוקית מפורשת. המבקש חלק גם על הממצאים העובדתיים של פסק הדין. בתגובת לשכת עורכי הדין נטען כי התנאים לדיון נוסף לא התקיימו, שכן פסק הדין התבסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה ולא סותר פסיקות קודמות. השופט שבחן את הבקשה הגיע למסקנה כי פסק הדין אינו מצדיק דיון נוסף. הקביעה כי ללשכת עורכי הדין סמכות עזר לברר תלונות, אף שאינה סותרת את הפסיקה הקיימת, נמצאה לכל היותר כקביעה חדשה. פסק הדין לא הסמיך את האגודה לנקוט בפעולות חקירה העלולות לפגוע בזכויות, ובכך לא נוגד את עקרון החוקיות. השופט הדגיש כי פסק הדין ניתן פה אחד וכי טיעוני המבקש מתאימים יותר לערעור, ולא לבקשה לדיון נוסף. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה.