ע"א 29/58

תקציר

במקרה משפטי זה ערערה המערערת על מתן צו מניעה זמני על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין השימוש והחזקה בקרקע. הטענה העיקרית הייתה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות, שכן תביעות הנוגעות להחזקה ושימוש במקרקעין מצויות בסמכותו הבלעדית של בית משפט השלום לפי פקודת שיפוט בתי משפט השלום משנת 1947, שהוחלפה מאוחר יותר בסעיף 28(3) לחוק בתי משפט השלום, התשי"ז-1957. השופט זוסמן, במתן ההחלטה, הגיע למסקנה כי בית המשפט המחוזי אינו יכול למנף את תקנה 53(3) לתקנות סדר הדין האזרחי משנת 1938 כדי לכלול תביעות הקשורות למקרקעין בתחום שיפוטו, גם בשילוב עם תביעות כספיות. השופטת נימקה את החלטתה בכך שבעוד שהתקנה מאפשרת לדון בתיקים מאוחדים על בסיס השווי המצרפי של התביעות, היא אינה יכולה לגבור על הוראות שיפוט בלעדיות שאינן תלויות בערך התביעה, כגון אלה הנוגעות להחזקה בקרקע. משכך, התקבל הערעור, צו המניעה בוטל ונפסקו הוצאות למערערת. מקרה זה הדגיש את מגבלותיה של תקנה 53(3) והציע כי ייתכן שיהיה צורך בעדכוני חקיקה כדי לטפל בחוסר עקביות בסמכות השיפוטית.