פר"ק 59196-02-16

תקציר

הנתבעת, שהיא החייבת, לא הצליחה לשכנע את השופטת בטיעוניה. השופט פתח וציין את הסתייגותו מהתנהלות החייב בהגשת תגובות ותצהירים רבים. הוא הדגיש כי את הטענות שהועלו ניתן היה להציג בתגובה המקורית. יתר על כן, התגובה השנייה הוגשה ללא אישור בית המשפט, דבר המנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, השופט החליט לשקול את הטענות החדשות. המחלוקת העיקרית הייתה האם החייב או החברה הם הבעלים של הדירה המדוברת. השופט קיבל את עמדת המפרק הזמני, הבנק והעמותה כי סמכויות הניהול על נכסי החברה, שכללו במפורש את הסמכות למנוע כניסה בלתי מורשית, מוקנות למפרק הזמני. עוד קבעה השופטת כי תפקידו של המפרק הזמני הוא למנוע פגיעה בנכסי החברה על ידי בעלי שליטה. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי למפרק הזמני יש סמכות לבקש את פינוי החייב. השופטת קבעה כי יש לדון בבקשה לסילוק החייב במסגרת בקשה למתן הוראות ולא בהליך עצמאי, שכן היא אינה כרוכה במחלוקות עובדתיות מורכבות והבהרתה באמצעות הוראות לא תפגע בחייב. השופט בחן לגופו של עניין וקבע כי הזכויות בדירה שייכות לחברה בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, הדירה נרשמה על שם החברה בטאבו, אשר על פי חוק המקרקעין היוותה ראיה מספקת. שנית, החייב, כבעל השליטה בחברה ומורשה החתימה, הודה בבעלות החברה בהסכמי המשכנתא עם הבנק. שלישית, החברה השכירה את הדירה לשוכרים קודמים, והחייב חתם בשם החברה על הסכם השכירות. בנוסף, מצאה השופטת כי התנהלותה של החייבת, לרבות התקשרותה בהסכם שכירות עם החברה ופעולותיה האחרונות, סותרות את טענת הבעלות שלה. השופטת הצביעה גם על מספר סתירות וכשלים בגרסאות החייבת לאירועים ולתצהירים, וציינה כי הם פוגעים באמינותה. מאחר שהדירה שייכת לחברה, קבע השופט כי המפרק הזמני, המייצג את החברה, רשאי לדרוש את פינוי החייב. בנוסף, קבעה השופטת כי המפרק הזמני יכול היה לפנות את החייבת כדין תוך 30 יום מיום תפיסתה הבלתי חוקית של הדירה, לפי חוק המקרקעין. השופט נתן לחייב ארכה עד ליום 1.6.16 לפנות את הדירה ולמסור את החזקה בה למפרק הזמני. בהחלטה הודגש כי הדירה אינה שייכת לחייבת ולכן היה עליה לשכור דירה אחרת, כפי שהיה עליה לעשות בכל מקרה.