ע"פ 132/57

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בנושא תקנות התעבורה. המערער, בנימין נכט, הואשם בשתי עבירות תנועה: עקיפת רכב בצד ימין במקום בצד שמאל, ועקיפה בטווח של 30 מטרים מצומת. נכט הודה באשמה בשני האישומים והורשע בהתאם. עם זאת, הוא ערער על גזר הדין וטען כי שתי העבירות נבעו ממעשה אחד ואין להעניש בנפרד. הערעור התבסס על סעיף 21 לפקודת החוק הפלילי, האוסר על אחריות פלילית כפולה בגין אותו מעשה. בית המשפט, בראשות השופט לנדוי, דחה את הערעור. נקבע כי סעיף 21 לפקודת חוק העונשין פורש באופן שגוי על ידי ההגנה. מטרת הסעיף היא להגן מפני סכנה כפולה, ולהבטיח שאדם לא יוטרד פעמיים באותו עניין. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי סעיף זה חל רק על כתבי אישום עוקבים ולא על מספר אישומים באותו כתב אישום. מכאן נקבע כי ניתן להרשיע את נכט ולגזור עליו עונש נפרד בגין כל עבירה, שכן הן נבדלות זו מזו ובעלות יסודות עובדתיים שונים. בנוסף, בית המשפט פירש את המונח "מעשה או מחדל" בסעיף 21 כמשמעותו היסודות העובדתיים המהווים את העבירה, להבדיל מכוונה פלילית. כמו כן, פסק הדין עמד על יחסי הגומלין בין סעיף 21 לפקודת החוק הפלילי לבין סעיף 31 לפקודת הפרשנות, האוסר על כפל ענישה בגין אותה עבירה. בית המשפט קבע כי סעיף 31 חל על הליכים פליליים בבתי משפט השלום, וקובע כי לא ניתן להעניש נאשם פעמיים בגין אותן עובדות. בהכרעת הדין הודגש כי העיקרון נגד הטרדה כפולה אינו משמעו כי נאשם אינו יכול לעמוד בפני מספר אישומים במסגרת כתב אישום אחד. עם זאת, כדי להימנע מהטלת עונש מופרז, הותקנו חוקים כגון סעיף 30(2) לפקודת סדר הדין הפלילי ותקנה 8 לתקנות בתי המשפט המחוזיים כדי למנוע כפל ענישה. לסיכום, קבע בית המשפט כי שתי העבירות בהן הואשם נכט חסרות זהות, המצדיקות עונשים נפרדים.