ת"א 34798-04-11

תקציר

הנתבעים, אזולאי ובוכניק, נטלו הלוואות מהבנק התובע לרכישת שתי אוניות, נאוויס ומירה. הנאשמים טענו כי הופעל עליהם לחץ מצד עורך דינו של הבנק, עו"ד סלע, לרכוש את הספינות במחירים פיקטיביים גבוהים, וכי לא הייתה להם כל כוונה לרכוש את הספינות, אלא רק לסייע לבנק. עוד טענו כי הוטעו לחשוב כי הספינות ראויות לסחר, כשלמעשה הן נועדו לגריטה. עם זאת, השופט מצא את עדותו של סלע אמינה יותר מזו של הנתבעים, והגיע למסקנה כי הנתבעים השתתפו מרצונם במכרז ורכשו את הספינות למסחר. גם טענת הנתבעים כי אולצו לרכוש את הספינות וכי הבנק הונה אותם בנוגע למצבן נדחתה, שכן מהראיות עולה כי הנתבעים בדקו את האניות ונכנסו לתהליך הרכישה מרצון, ואף השקיעו מכספם. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים בדבר השקעה כושלת, ומצאה את עדויותיהם בעניין סותרות ואת טענותיהם בדבר ערכי האניות כבלתי מבוססות. טענות הנתבעים בדבר מרמה והטעיה מצד הבנק וסלע נדחו אף הן, שכן השופט לא מצא ראיות להתנהלותו הפסולה של הבנק, וראה באי זימון עדי מפתח על ידי הנתבעים כמעיד על צדקת טענותיהם. עוד קבע השופט כי הבנק לא היה אחראי להעריך את סבירות רכישת הנתבעים, וכי הנתבעים העמידו ביטחונות מספיקים להלוואות. לפיכך, התנהלות הבנק לא הייתה בלתי מוצדקת, והנתבעים חויבו בפירעון ההלוואות. בנוסף, דחתה השופטת את טענות הנתבעים כי הבנק הפר את חובת הזהירות ואת דיני הבנקאות, ולא מצאה ראיות להפרות כאלה, וכי בכל מקרה הנתבעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין הפרה נטענת כלשהי לבין נזקיהם. גם הערבויות שניתנו על ידי נאשמים 4 ו-5 נמצאו תקפות, שכן הנתבעים הרחיבו את טענותיהם בעניין זה בסיכומיהם ולא זימנו עדי מפתח. לבסוף קבע השופט כי הנתבעים התקשרו בהסדר פירעון חוב עם הבנק מרצונם, ולכן אינם יכולים להתנגד לו כעת. בעקבות זאת פסק השופט לטובת הבנק והורה לנתבעים 1, 2 ו-5 לשלם את הסכום הנתבע, ולנתבעים 3 ו-4 לשלם לפי ערבותם, בצירוף שכר טרחת עורך דין.