ה"פ 5210-06-13

תקציר

העובדות כפי שהוצגו בפני בית המשפט מפרטות הפרות סדר, אלימות וניסיונות השתלטות של חלק מהמשיבים על בית כנסת. עדויות של מועמדים ומשיבים כאחד תומכות בכך, אם כי המשיבים מנסים להעביר את האשמה אל המבקשים. השופט קובע כי המשיבים, למעט הרב אלכסנדר קנפלר, היו אחראים למעשי אלימות אלה ולהשתלטות בפועל על בית הכנסת, וכי המבקשים - שהם הנאמנים והמתפללים הוותיקים - צריכים להיות בשליטה. לאחר מכן מתייחס השופט לשאלת הסמכות וקובע כי בעוד שלבית הדין הרבני סמכות על מינוי נאמנים וניהול פנימי של ההקדש, לבית המשפט המחוזי יש סמכות שיורית בכל שאר העניינים הנוגעים אליו, לרבות בעלות והחזקה. משכך, בית המשפט המחוזי הוא הגוף המתאים לדון בתובענה זו. נקבע כי הנאמנים הנוכחיים מונו כדין ובסמכותם למנות גביים לניהול בית הכנסת. מהראיות עולה כי חלק מהמשיבים הפריעו לתפילה והשתלטו על בית הכנסת. השופט קובע כי יש למנוע מצב זה, ובעוד שלכל יהודי יש זכות להתפלל בבית כנסת, לאף אחד אין זכות למנוע מאחרים לעשות זאת באמצעות התנהגות אלימה. בהתייחס לזכויות הקניין, מציינת השופטת כי קיימת מחלוקת על רישום המקרקעין, אך מכיוון שאף אחד מהצדדים אינו חולק על הרישום הנוכחי בלשכת רישום המקרקעין, הוא יישאר כמות שהוא. השופט מדגיש כי לנאמנים, שמונו כדין על ידי בית הדין הרבני, יש סמכות לפעול בשם ההקדש ולכן הם יכולים לפנות לבית המשפט המחוזי לקבלת סעדים כנגד מי שפוגע במטרות ההקדש. כדי להשיב את המצב על כנו ולמנוע הפרות עתידיות, מצהיר השופט כי על הנאמנים וממוניהם לדאוג לכך שהתפילות והלימוד בבית הכנסת יתנהלו כפי שנקבע. הנאמנים יכולים להרחיק כל מי שמפריע לתפילה, ואם הוראה זו לא תכובד, בית המשפט יצטרך להתערב. לפיכך ניתן צו סופי המאפשר לנאמנים ולממונים מטעמם להרחיק כל מי שמפריע לתפילה או פועל בניגוד לדעת הנאמנים. המשיבים נדרשים לכסות את הוצאות המבקשים, כאשר כל אחד מהמשיבים 2, 3, 6 ו-7 משלם למבקשים 8,000 ₪.