ת"א 985/07

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות עיקריות; התביעה הראשונה שהגישה התובעת, חברת אבו ריא, מבקשת לאכוף הסכם שנעשה בין א. פיינגולד לבין הנתבעת, סלע. על פי ההסכם, לשני הצדדים זכויות שוות לחברה שהוקמה לצורך פרויקט התחדשות עירונית. עוד מבקשת התובעת להצהיר כי היא מחזיקה ב-47.5% מהחברה וכי רשם החברות ירשום מניה זו. הטענה השנייה היא תביעתה שכנגד של סלע, המבקשת מספר סעדים הצהרתיים, ובהם אי תוקף המחאת זכויותיו של פיינגולד לאבו ריא, וכי הנסיבות השתנו כך שהסכם המייסדים אינו חל עוד. השופט פוסק לטובת הנתבע, סלע, וכנגד התובע בתביעה הראשונה, וקובע כי טענת התובע חוסה תחת דוקטרינת ההשתק השיפוטי, שכן פיינגולד השמיע הצהרות סותרות בהליכים שונים. השופט מדגיש את עדותו של פיינגולד בהליך הוצאה לפועל קודם, שם הכחיש כי הוא שותף של סלע או שיש לו זכויות כלשהן בפרויקט, ומגיע למסקנה כי התרת התביעה הנוכחית תציג חוסר תום לב ותעמוד בסתירה לעקרונות הצדק. באשר לתביעה שכנגד, השופט קובע כי המחאת הזכויות מפיינגולד לאבו ריא פסולה משום שאינה ישימה ומנוגדת לטיבן של זכויותיו של פיינגולד על פי הסכם המייסדים. זכויות אלה הן אישיות במהותן ולא ניתן להמחות אותן ללא הסכמתו של סלע, אשר לו הזכות לבחור את שותפיו. לפיכך, הבקשה לסעד הצהרתי בדבר אי תקפות ההמחאה, מתקבלת. השופט דן גם בסעדים האחרים המבוקשים בתביעה שכנגד. היא מציינת כי הסכם המייסדים אינו חוזה ארוך טווח ואינו מצדיק לפרש אותו כ"חוזה יחס". יתר על כן, ההסכם עצמו צופה שינויי נסיבות ומספק מנגנון להתאמת זכויות הצדדים בהתאם. מאחר ששני הצדדים לא הסכימו על התאמות כאלה, דוחה השופט את טענת סלע כי ההסכם בטל או שזכויותיו של פיינגולד מוגבלות לדמי תיווך. סיכומו של דבר, הן תביעת התובעת והן תביעתה שכנגד של סלע נדחות. התובע, אבו ריא, חויב לשלם לסלה שכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל, וסלע נדרש לשלם לפיינגולד שכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל.