ע"א 446/89

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למיסוי רווחי הון הנובעים מפדיון חלק באגודה שיתופית. נקודת המחלוקת הראשונה נגעה לתקרת הפטור לפדיון חלקה של המערערת. בית המשפט קבע כי יש לחשב את תקרת הפטור על בסיס התיקונים שנעשו הן לפי סעיף 120ב לפקודת מס הכנסה והן לפי התקנות שהותקנו לפי סעיף 245, תוך יצירת הסדר כולל המשלים את מנגנון העדכון הרבעוני הקיים. פרשנות זו נתמכת בלשון הסעיפים הרלוונטיים ומבטיחה יחס הוגן לנישומים, במיוחד לאור ההקשר ההיסטורי של שיעורי אינפלציה גבוהים בתקופה הרלוונטית. הנושא השני שנדון היה שיעור המס הראוי לרווחי הון החורגים מתקרת הפטור. בית המשפט קבע כי יש למסות את יתרת הסכום לפי סעיף 91(ב) לפקודה, החל על רווח הון ממשי, ולא לפי סעיף 91(ו), הקובע שיעורי מס מופחתים על רווחי הון על נכסים שנרכשו לפני שנת 1961. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שסעיף 97(א)(6), המתייחס באופן ספציפי לפדיון מניות, מסווג את הסכום העודף כרווח הון ריאלי, והופך את סעיף 91(ב) להוראה החלה. יתר על כן, כוונת המחוקק מאחורי סעיף 97(א)(6) הייתה להעניק פטור מוגבל, והארכת שיעורי המס המופחתים בסעיף 91(ו) תהווה כפל הקלות. במקום זאת, גורם הזמן, שהוא מרכזי בשני הסעיפים, נלקח בחשבון כראוי במסגרת הפטור. ככלל, קיבל בית המשפט העליון את הערעור בחלקו, בקובעו כי יש לחשב את תקרת הפטור באמצעות שני מנגנוני העדכון, אך יש למסות את יתרת רווחי ההון בשיעור הקבוע בסעיף 91(ב).