בש"פ 678/05

תקציר

במקרה טרגי שהחל בקטטה קלה בין המערער למנוח, הורשע המערער בהריגת האחרון לפי סעיף 298 לחוק העונשין ונידון להריגה. המחלוקת נבעה מהתנגשות בין כלביו של המערער לבין כלביו של המנוח. המערער קיבל תחילה מעצר בית במהלך המשפט, אך נעצר בעקבות הרשעתו, מחשש שיימלט מן הדין. ההגנה טענה כי התנהגותו של המערער במהלך המשפט שללה את האפשרות להימלט וביקשה לקצר את הכרעת הדין. המדינה, לעומת זאת, טענה כי אופי העבירה מצדיק את השארת המערער במעצר. החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער אושרה על ידי השופט, ששקל את הדרישות הפרוצדורליות ואת מהות התיק. למרות פגמים פרוצדורליים מסוימים, פסק השופט לטובת החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירה ואת דחיית טענות המערער כי מצא את הסכין בזירה. גם חזקת החפות, לאחר הרשעה, שיחקה תפקיד בהחלטה. השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי וכי החלטתו של האחרון לעצור את המערער הייתה מוצדקת, במיוחד בהתחשב בחומרת העבירה.