ע"פ 706/86

תקציר

המקרה עסק במתלוננת שסבלה ממחלה שגרמה לעיוותים בפנים וקיימה מערכת יחסים מינית עם המערער, מנחם צדקה. סדקה הואשם כי לחץ על המתלונן לקיים יחסי מין עם חברו, אל-פתאח, מה שהוביל להאשמתו בסיוע לאונס. פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה חצוי, כאשר חלק מהשופטים פסקו לטובת צדקה ואחרים רצו להרשיעו בעושק לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין. צדקה הורשע בסופו של דבר בדיכוי ונידון לשנת מאסר, עם שלושה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד שנכתבה על ידי השופט ש' לוין, קיבל את ערעורו של צדקה וזיכה אותו מכל אשמה. בית המשפט פירש את המושג "מצוקה" ו"ניצול" בסעיף 431 לחוק העונשין כמחייב מודעות ממשית לאופי ההתנהגות ולנסיבות הרלוונטיות. הודגש כי יש לפרש את הביטוי "ניצול מכוון של טעות של אחרים" באופן צר כדי להימנע מהפללה של פעולות יומיומיות. מאחר שלא הוכח קשר סיבתי בין מחלתה של המתלוננת לבין המפגש המיני, ובהתחשב בניסיונה המיני הקודם, מצא בית המשפט כי התנהגותה של צדקה, אף שהיא דוחה מבחינה מוסרית, אינה מהווה עבירה פלילית של עושק. פסק דינו של השופט לוין נתמך על ידי השופטים מ' בייסקי וש' נתניהו. בית המשפט העליון זיכה אפוא את צדקה לחלוטין והניח על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.