ת"א 23152-08-17

תקציר

הדיון המרכזי בפסק דין זה נסוב סביב תקופת ההתיישנות והשפעתו של פסק דין קודם המכונה פסק הדין המר, שביטל עילת תביעה של יילוד בגין "חיים בעוולה". בית המשפט בוחן את השלכותיו של פסק דין זה על תקופת ההתיישנות בתביעות הקשורות ל"הולדה בעוולה". הוא סוקר בהרחבה את המצב המשפטי לפני ואחרי פסק הדין המר, שהכיר בשתי תביעות עצמאיות בגין הולדה בעוולה וחיים בעוולה. בית המשפט דן בהוראות המעבר בעקבות פסק הדין המר ובפסקי הדין השונים שניתנו בתיקים קשורים. בפרט, היא מתעמקת בפרשת מכבי ומפרשת אותה כקובעת כלל רחב ואחיד. על פי כלל זה, יילוד שתביעת הוריו התיישנה לפני או אחרי פסק הדין המר, עד ליום 28.8.2015, יכול להגיש תביעה משלו בגין חיים בעוולה עד ליום 31.12.2017, כל עוד התביעה עצמה אינה מיושנת. בית המשפט מדגיש את שיקולי הצדק והמדיניות המשפטית הראויה העומדים מאחורי החלטה זו. בנוסף, פסק הדין מתייחס להחלטה שניתנה לאחרונה על ידי השופט ב' טולקובסקי מבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בסוגיה דומה. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה במקרה הנוכחי בהתבסס על כך שתביעת ההורים התיישנה בשנת 2010 ותביעת התובע הוגשה בשנת 2017, אשר נופלת בתוך פרק הזמן הנקוב. השופט מסיים ומציין כי היעדר עילת תביעה עשוי להוות תיאור מדויק יותר של המצב מאשר תקופת ההתיישנות ונותן הוראות להמשך המשפט.