ע"ע 629/97

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה בישראל פסק בתיק שעסק בחישוב הפנסיה של עובדי בנק שהצטרפו לקרן פנסיה סוציאלית בשנת 1965. העובדים טענו כי הם זכאים לפנסיה על בסיס משכורתם בשנה האחרונה, בהתאם להסכם משנת 1965, ולא על פי "שיטת הממוצעים" שיושמה בשנת 1988. בית המשפט בחן עקרונות שונים של קרנות פנסיה סוציאליות, תוך התמקדות בהדדיות, שוויון וביטוח דינמי. היא אישרה כי תקנות הקרן בעת הפרישה מגדירות זכויות פנסיוניות, ומאפשרות שינויים לאורך זמן כדי להבטיח יציבות פיננסית ויחס שוויוני. המערערים טענו כי ההסכם משנת 1965 העניק להם זכויות עליונות, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי הוראות אלה סותרות את תקנות החקיקה והקרנות שנועדו לשמור על שוויון בין כל החברים. ההחלטה הדגישה את חשיבות העמידה בתקנות הקיימות ובתקנות מס הכנסה, האוסרות על מתן זכויות יתר לקבוצות ספציפיות בקרן. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את התקנות משנת 1988, דחה את הערעור ואישר את סמכותה של הקרן לתקן את תקנותיה מבלי לפגוע בחוקים או בעקרונות קיימים של צדק חברתי.