ת"א 7139/03

תקציר

העיר אילת שבדרום ישראל היא יעד תיירותי פופולרי, המתגאה בנופים מדהימים ובסצנת בילויים תוססת. חופו הצפוני מתהדר בטיילת שוקקת שלאורכה מלונות יוקרה, מסעדות ודוכני רוכלים. עם זאת, סכסוך ארוך שנים אופף את הדוכנים הללו, כאשר מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) ועיריית אילת דנים בחוקיותם. לרשות טוענים כי הדוכנים מפרים את חוקי התכנון, פוגעים באסתטיקה של הטיילת ומהווים סיכון בטיחותי, בעוד הרוכלים מסתמכים על הסכמים עם העירייה, בטענה שהם מקור פרנסה. הספקים, שפועלים כבר למעלה מ-15 שנה, עומדים בפני פינוי. פסק הדין בוחן רקע היסטורי, הליכים משפטיים וטיעונים משני הצדדים. מסקנת הדו"ח היא כי ההסכמים נחתמו ללא סמכות, בניגוד לחוקי התכנון וליצירת מפגעים. טענת המדינה מתקבלת, וההסכמים עם שתי קבוצות הספקים מוכרזים כבטלים. על הרוכלים לפנות את הטיילת בתוך חצי שנה, שכן פסק הדין מבקש לאזן בין האינטרס הציבורי לפרנסת הרוכלים. יש לציין כי התנהלותה של עיריית אילת סופגת ביקורת על חוסר השקיפות שלה ועל אי הסדרת הרוכלות באופן אפקטיבי. פסק הדין מדגיש את הצורך בשוק רוכלים אחיד ואסתטי, תוך הדגשת חשיבות השמירה על חוקי התכנון ושלטון החוק.