ע"א 3865/99

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא סכסוך על עסקת מקרקעין. המערער, יו"ר מרכז בית יעקב בארץ ישראל, טען כי רכש את הזכויות בנכס מהמנוח, מר אלימלך אלברטל. המשיבים הם יורשיו של מר אלברטל. לטענת המערער, הוא והאגודה היו דיירים מוגנים בנכס והייתה להם הזכות לרכוש את חלקו של המנוח בסכום של 35,000$ ועוד 39,000$ עבור החלק האחר של הבניין. המערער טען כי מימש זכות זו ושילם למר אלברטל סך של 53,000 דולר. עם זאת, העברת הזכויות לא הושלמה עקב תביעת פינוי תלויה ועומדת. לאחר פטירתו של מר אלברטל בשנת 1995, נדחתה על ידי בית המשפט בשנת 1997 ניסיונו של המערער להביא להכרה בעסקה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין די ראיות להוכחת טענות המערער וכי המזכר שהוצג כראיה שונה ולא אושר על ידי מר אלברטל. המערערת ערערה על החלטה זו, והובילה לפסק דין שני של בית המשפט המחוזי, אשר דחה שוב את התביעה. טענות המערערת בנוגע לשיחות מוקלטות עם מר אלברטל, אשר הוכיחו לכאורה את ביצוע העסקה, לא היו משכנעות דיין כדי שבית המשפט המחוזי ישנה את החלטתו. עתה, הביא המערער את העניין בפני הערכאה הגבוהה יותר, בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, גם בית המשפט העליון דחה את הערעור. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט א.א. לוי, פירט את חוסר העקביות והסתירות בטענותיו ובעדויותיו של המערער, כמו גם בטענות עדיו. השופט קיבל את הטענה כי ייתכן שעסקה כלשהי התבצעה, אך חוסר הבהירות של המערער והפערים בתצהירו, עדותו ושיחותיו המוקלטות עם המנוח עוררו ספקות משמעותיים. השופטת הדגישה כי תביעת המערערת הייתה לסעד הצהרתי, במטרה לחייב את המשיבים לכבד את ההסכם הנטען ולא להשבת תשלומים כלשהם שבוצעו. זאת ועוד, עיזבונו של צד שנפטר נשא בשיקולים נוספים, המחייבים את המערער להביא ראיות משכנעות ומהימנות, דבר שלא עשה. השופט לוי הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור והורה למערער לשלם למשיבים הוצאות המשיבים, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 30,000 ₪. השופטת ט' שטרסברג-כהן הסכימה עם הכרעת הדין, והדגישה כי המערערת לא הוכיחה באופן סביר תשלום של 53,000 דולר למנוח.