עת"מ 48944-10-17

תקציר

העותר, שהפעיל מחצבה, טען כי טרם תמה תקופת ההרשאה לכרייה במחצבה וכי החלטת המשיבים שלא להאריך את תקופת ההרשאה פגומה. בהסכם המקורי נקבע כי לעותרת ניתנה הזכות לכרות 30 מיליון טון למשך 13 שנים ממועד העתקת המתקנים, עם מנגנון תמריצים שיכול להאריך את התקופה ל-15 שנים אם יתקיימו תנאים מסוימים. העותרת טענה כי העיכובים בהעתקת המתקנים לא היו באשמתם וכי יש לספור את תקופת האישור ממועד תחילת החציבה. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרת אחראית לעיכובים וכי המצב החוזי הוא שהאישור יסתיים בתחילת 2018. בית המשפט שקל גם את טענות העותרים להארכת תקופת האישור, ובכלל זה כי העיכובים לא היו באשמתם, הם הוציאו כספים ניכרים על המעבר, וכי אי הארכת התקופה תגרום לאפליה ולמחסור בחומרי חציבה. בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות, והדגיש כי יש לכבד את ההסכם המקורי וכי החלטת המשיבים שלא להאריך את התקופה הייתה סבירה. בנוסף, ציין בית המשפט כי החלטת המשיבים לא נומקה כראוי, אך אין בכך כדי להצדיק את ביטול החלטתם, כפי שהתבררו הנימוקים במהלך ההליך. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים בסכום מופחת של 12,000 ₪.