עת"מ 58363-07-17

תקציר

העותר מבקש לערער על חיוב ארנונה מלפני כמעט 30 שנה, שלטענתו שגוי שכן הוא מבוסס על ההנחה שהוא היה הבעלים של נכס מסוים, בעוד שבפועל הוא לא היה הבעלים שלו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי טענתו של העותר נעדרת שחר, בעיקר בשל השיהוי המשמעותי בניסיון לערער על חיוב המס. אכן, העותר היה מודע לחיוב המס כבר בשנת 1998 אך לא נקט בפעולות המשפטיות המתאימות העומדות לרשותו, כגון הגשת השגה או ערר במועדים שנקבעו. במקום זאת, הוא בחר להתעלם מהסוגיה, בהנחה שהעירייה זנחה את טענתה, שאינה נתמכת בראיות. בית המשפט מדגיש כי טענות עובדתיות בדבר בעלות או חזקה בנכס יש להפנות לוועדת המינהל והערר ארנונה, כקבוע בחוק, ורק לאחר מיצוי אפיקים אלה ניתן לפנות לעיון חוזר בבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת ועוד, העותר לא סיפק כל הצדקה תקפה לעיכובו הממושך, והנסיבות אינן מצדיקות חריגות כלשהן מהנוהל שנקבע. אשר על כן, העתירה נדחית הן בשל השיהוי והן בשל חוסר הצדקה, והעותר נדרש לשאת בהוצאות המשיב.