ע"א 120/52

תקציר

מדובר במקרה של מס שבח מקרקעין. המערער, ד. קומרופסקי, ביקש להעביר חלקת אדמה בשנת 1951 וחויב במס שבח על ידי מינהל מס שבח מקרקעין. קומרופסקי טען כי המס חושב באופן לא הוגן משום שמועד רכישת הקרקע, המשמש לחישוב שיעור המס, היה צריך להיות בשנת 1940 כאשר רכש לראשונה הון עצמי בקרקע ולא בשנת 1950 כאשר הקרקע נרשמה רשמית על שמו. דעת הרוב של בית המשפט הסכימה עם קומרופסקי. השופטים נימקו זאת בכך שתכליתו של חוק מס שבח מקרקעין היא להטיל מס על עליית ערך הקרקע לאורך זמן, וכי פרשנותו של קומרופסקי לחוק תואמת יותר תכלית זו. לטענתם, יש לפרש את החוק כך שיקבע את מועד הרכישה כרגע שבו הרוכש רכש לראשונה הון עצמי בקרקע, שבמקרה של קומרופסקי היה בשנת 1940. הסיבה לכך היא שזכויות קניין שוויוניות בישראל יכולות להירשם ישירות בספרי העיזבון ללא צורך לעבור דרך המוכר, וזכויות אלה נובעות מזכות קניין לא רשומה. כך, המועד שבו היה המוכר רשאי לראשונה לדרוש את רישום הקרקע על שמו, כאמור בחוק, מתייחס למועד שבו רכש הרוכש לראשונה בעלות שוויונית בקרקע. השופט אגרנט חלק על כך, וטען כי מועד הרכישה צריך להיקבע אך ורק על פי מועד הרישום הפורמלי בספרי העיזבון. לטענת אגרנט, כוונת המחוקק הייתה לרכוש את הזכות הסטטוטורית בקרקע, אותה ניתן יהיה לקבוע רק במועד הרישום.